הפרעת מצב רוח שמשפיעה על החשיבה, התחושה והתפקוד — ומגיבה לטיפול.
דיכאון הוא הפרעת מצב רוח המאופיינת בירידה מתמשכת בחיוניות, בעניין ובהנאה מהחיים, שאינה חולפת עם הזמן ופוגעת בתפקוד היומיומי. בניגוד לדכדוך נורמטיבי — שמופיע בתגובה לאירועי חיים ומתמתן בהדרגה — דיכאון קליני נמשך שבועות ולעיתים חודשים, ומשפיע על תחומי חיים מרכזיים: עבודה, קשרים, תחושת עצמי.
לעיתים הוא מופיע בהדרגה ולעיתים ללא גורם מזהה ברור.
דיכאון אינו נראה אותו דבר אצל כולם. התמונה הקלינית משתנה מאדם לאדם, ועשויה לכלול חלק מהתסמינים הבאים:
מצב רוח ירוד או ריקנות מתמשכת
אובדן עניין והנאה בפעילויות
עייפות ותחושת כבדות
קשיי ריכוז וזיכרון
שינויים בשינה ובתיאבון
תחושות של חוסר ערך עצמי
נסיגה חברתית
עצבנות או חוסר שקט
לעיתים דיכאון מסתתר מאחורי תפקוד לכאורה תקין — אדם שמגיע לעבודה ועומד בהתחייבויות, אך חווה בפנים ריקנות מתמשכת שקשה לתאר.
ה-DSM-5 מבחין בין מספר סוגים של הפרעות דיכאון, השונות זו מזו בעוצמתן, במשכן ובתצורת הביטוי שלהן.
אפיזודות של מצב רוח ירוד משמעותי, אובדן עניין והנאה, ותסמינים נלווים הנמשכים לפחות שבועיים ופוגעים בתפקוד. עשוי להופיע כאפיזודה יחידה או בדפוס חוזר.
מצב כרוני של דכדוך ותחושת כבדות הנמשך שנתיים ומעלה, בעוצמה נמוכה יחסית לדיכאון מז'ורי אך עם פגיעה מתמשכת באיכות החיים.
דפוס חוזר של אפיזודות דיכאוניות הקשורות לעונות השנה, לרוב בחודשי החורף, ומשויך לשינויים בחשיפה לאור.
מופיע בתקופה שלאחר הלידה ומאופיין בתסמינים דיכאוניים משמעותיים. שונה מ"בייבי בלוז" הנורמטיבי בעוצמתו ובמשכו.
אינו אבחנה רשמית, אך מתאר מצב שבו הדיכאון אינו מתבטא דרך הסימפטומים הקלאסיים, אלא דרך עייפות כרונית, תסמינים גופניים, עצבנות או תחושת ריקנות ללא עצב גלוי.
הגישה הקלינית המקובלת רואה בדיכאון תוצאה של שילוב בין גורמים מתחומים שונים.
שינויים בפעילות מערכות נוירוטרנסמיטורים כסרוטונין ונוראפינפרין, שינויים הורמונליים, ונטייה גנטית-תורשתית המצוינת במחקרי משפחות ותאומים.
דפוסי חשיבה נוקשים, עיבוד שלילי של מידע, ערך עצמי נמוך, ותחושת חוסר אונים — לעיתים בשילוב עם חוויות אובדן מוקדמות או קשיים התפתחותיים.
אירועי חיים מלחיצים כפיטורין, מחלה, פרידה או שכול עשויים לשמש טריגר להתפתחות דיכאון, בפרט בקרב אנשים בעלי פגיעות ביולוגית או פסיכולוגית קודמת.
אצל גברים, דיכאון מתבטא לעיתים קרובות באופן שונה מהתמונה הקלאסית — לא כעצב אלא כעצבנות, נסיגה רגשית, עבודה יתר או שימוש באלכוהול. בגלל כך הוא מאובחן פחות ומטופל פחות, גם כשהמצוקה ממשית.
כאשר הסימפטומים נמשכים מעבר לשבועיים, פוגעים בתפקוד או באיכות החיים — בין אם ברמת הקשרים, העבודה או תחושת העצמי — מומלץ לפנות להערכה מקצועית. לעיתים תחושות חוסר אונים וייאוש מקשות על עצם הפנייה, ובמקרים אלה תמיכה של אדם קרוב יכולה להוות גורם משמעותי.
ניתן לפנות אליי בוואטסאפ, בטלפון, או דרך טופס הפנייה באתר — לתיאום שיחת טלפון ראשונית לבירור אודות האפשרות לטיפול, או לתיאום פגישת היכרות.
לתיאום פגישה